<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן מ"א</h1>
<h2>דף לג:</h2>
שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו וכו'. ומוקי בגמר' דאיכא שש עשרה חטאות משום אשת אח ומשום אשת איש ומשום אחות אשה ומשום נידה. ובאיסור בת אחת. וקבעי תלמודא בשלמא כולהו משכחת לה בבת אחת כגון דשוו אינהו האנשים שליח ושוו אינהו שליח ופגע שליח בשליח אלא נידות היכי משכחת לה. מי צמצם פתח נידותיהם בגדלתן וקידושיהם בבת אחת אמר רב עמרם אמרי בי רב. ה"ג בכל הספרים הקדמונים וגם בתשובות בשר על גבי גחלים אלא שטעו התשובות בפירוש השמועה. בשופעות מתוך שלש לאחר שלש לאיחייובי אינהו האנשים. ואפילו דלא אשוו אינהו שליח כו' קאי. אלא הכי פירושא. בשלמא כולהו משכחת להו כו' אלא נידה היכי משכחת לה. ומשני לעולם דלא שוו שליח אלא בקידושי אביהן נתקדשו והכא בשופעות מתוך שלש לאחר שלש לאיחייובי אינהו. שכשהיו הנשים פחותות מבנות שלש שנים כשנתקדשו לאנשים הללו מקידושי אביהן שהן גדולים מיד כשהיו בנות ג' שנים ויום אחד והם היו כבר נידות וחל על האנשים איסור כרת ואיסור אשה אל אחותה ואיסור אשת איש ואיסור אשת אח בבת אחת דההיא שעתא איתחזו לביאה וחייבין על ביאתן כדאמרינן במסכת נידה. אבל בפחות מיכן כנותן אצבע בעין. ושופעת מתוך י"ב שנה ויום אחד. וכבר היו שופעות ובאות ואחר כן נעשו גדולות ובנות עונשין וחייבות משום נידה ומשום אשה אל אחותה וכו'. ואע"ג דבבת אחת אינה לאנשים ולנשים יחד אין בכך כלום הואיל ותחילת החיוב היה לכל אחת ואחת כאחת. ואם באת לדון ולעשותן בבת אחת תוקי כגון שהיו שופעות מתוך ג' לאחר ג' ולא טבלו דלא פסק שם נידה מינה עד לאחר י"ב שנה. והטועים שלא ידעו ההלכה הגיהו מתוך שלש עשרה לאיחייובי (נ)[א]ינהו ומפרשי דאשוו אינהו שליח (וכו') קאי. וטעות גדולה בידם דמ"מ איסור כרת מבת ג' שנים ויום אחד. מה ענין שליחות בכאן.
<h2>דף לח.</h2>
שומרת יבם שנפלו לה נכסי' וכו' מתה מה יעשו בכתובתה דהיינו מנה ומאתים ונכסי (מלוג) צאן ברזל הנשומין בכתובתה ובנכסים [הנכנסין] (היוצאין) [והיוצאין] עמה דהיינו נכסי מלוג. ב"ש אומר [יחלוקו]. אנכסים הנכנסין והיוצאין עמה קיימי דהיינו נכסי מלוג כדדייק רב אשי בגמרא מדלא קתני (ירושין) [יורשי] האב עם יורשי הבעל. ובית הלל אומ' נכסין בחזקתן דהיינו נכסי צאן ברזל (הנישום) [הנישומים] בכתובתה ואפי' לבית שמאי. (נכסים) [ונכסים] בחזקתן דקאמרי היינו בחזקת יורשי הבעל והאי [דלא] כייל להו בהדי כתובה משום דהיינו נכסי צאן ברזל ומבעי ליה לפרושי (טענת חזקה) [טעמא בחזקת] מי שהוא בידו [קיימי] דהוו כמו פקדון (בעל) [בעלמא]. אלא שלא ניתן לגבות מחיים [וכל שכן מנה ומאתים ותוספת]. ונכסין הנכנסי' והיוצאין בחזקת יורשי האב. בהא ודאי פליגי בית שמאי אבית הלל דבית שמאי אומר יחלוקו דיורשי הבעל באין לירש ויורשי (האב) [האשה] באין לירש שהרי הן מוחזקים בהם. אבל כתובה ונכסי צאן ברזל מודו בית שמאי ובית הלל דבחזקת [יורשי] הבעל דלא נתנו לגבות מחיים. והא דאמרי' (בב') [בבבא] בתרא [קנ"ח ע"א] (ביש נוחלין) [במי שמת] נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' בית ש"א יחלוקו ובית הלל אומ' נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל וכו'. התם בכולהו פליגי. תדע דלא קתני התם יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב אלא יחלוקו סתמא. ועוד דבבא דלעיל [ב"ב קנ"ז ע"א] דנפל הבית עליו ועל מורישיו מוכיח כן. והיינו טעמ' דהתם נתנה כתובה לגבות מחיים דלאחר מיתת הבעל קמיירי דאית להו לבית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי. דחשיב להו כהללו באין לירש כדמפר' בפ' החולץ. וכי היכי דלא בעי תלמודא התם בחזקתן [דגבי] נפל הבית עליו ועל מורישיו בחזקת מי משום דפשיט ליה (הכא) [הכי] נמי לא בעי ליה (דהא) [בהא] גבי שומרת יבם דפשיט ליה כדפריש'. אבל גבי נפל הבית עליו ועל אשתו וגבי עליו ועל אמו קבעי ליה. ואפי' למאן דמפרש גבי נפל הבית עליו ועל אשתו בחזקת יורשי [האב הכא מודי דהתם מת] הבעל ואין אחד מהם מוחזק בנכסים אבל ביבמות ובכתובות גבי שומר' יבם שמתה והיבם וכבר באו לידו נכסי אחיו וזכה בהם קודם שמתה יבמתו ולעולם בחזקתן ואפי' לכשתמות (יבמתן) [יבמתו] ובחזקתן הן עומדין. וגבי נפל הבית עליו ועל אמו דמודו בית הלל דיחלוקו (והיינו) [היינו] טעמייהו משום דיורשי הבן באים לירש ויורשי האם באים לירש מכח ירושת קורבא. אבל גבי נכסי מלוג דיורשי הבעל באים לירש מכח ירושת קדושין ולא מכח קורבא קסברי בית הלל דנכסי מלוג בחזקת יורשי (הבעל) [האב] ואי נמי קסברי ירושת הבעל לאו דאורייתא ואפי' קסברי דאורייתא לאו אלימא כירושה גמורה.
